עשרת המשפטים הכי נפוצים לאנשים שעושים רילוקיישן

November 27, 2018

בתור מי שמתכננת רילוקיישן בשנתיים האחרונות, אני נתקלת בהמון משפטים "ישראלים" וקצת חצופים שזורקים לעברינו. אז החלטתי לכתוב פוסט הומוריסטי בנושא :P מאמינה שכל מי שבתהליך רילוקיישן (בייחוד לארה"ב), יזדהה עם משפטים אלו D:

 

1. "גם שם החיים קשים"

וואלה? חשבתי שהכל שם זה קשת בענן!

אוח! איך אני משתגעת שאומרים לנו את זה! אנחנו לא חיים בסרט!

ברור לי שבכל מדינה קשה. ברור לי בטח ובטח שקשה כשעושים רילוקיישן, כי אנחנו מגיעים למקום חדש לגמרי! השפה זרה, כל ההתנהלות שם שונה, צריך ללמוד מאפס הכל.. ואנחנו לגמרי מבינים את זה! אנחנו ממש לא עוברים מדינה בשביל שיהיה לנו "קל" יותר.. יש המון סיבות לעבור. אבל תאמינו לי, כל מי שמתכנן רילוקיישן לוקח בחשבון שמדובר בדבר מסובך, קשה, יקר ולא פשוט בכלל.

כן, יכול להיות שבעתיד, אחרי שנתאקלם, יהיו לנו "קל" יותר (מה זה בכלל קל? כל אחד מגדיר את זה אחרת) - אולי כי נהיה פחות פטריוטים שם, אז פחות יכאב לנו אם המצב קשה שם.. אבל מעבר לזה.. אני ממש לא מדמיינת שיהיה לי קל יותר. אני כן מדמיינת שיהיה לי חדש, ומיוחד, ומעניין, ומגוון, ושונה, ומאתגר. 

 

2. "אנשים לא יבינו את הוויב וההומור שלכם"

לא כי בארץ כולם מבינים את ההומור ההזוי שלי!

ובכללי, זו הכללה גסה מאוד! אז כן, יהיה יותר קשה להבין הומור שואה/הומור צבא/הומור ביבי.. אבל עובדה שכולנו אוהבים וצוחקים מקומדיות אמריקאיות, אם חוש ההומור בסרטים ההוליוודיים תקף לגבינו, אני מאמינה שגם בשיחה נצליח להשתלב, לצחוק ולהצחיק. ואם לא.. תמיד יש את הכלב :P

 

3. "שם הרבה יותר מפחיד"

אפשר שניה להגיד משהו? אנחנו חיים בעולם מפחיד!

אני עברתי הטרדות על ימין ועל שמאל, יש פיגועים ומלחמות ומפחיד פה, וכן, גם בארה"ב מפחיד ויש נשק ויש פיגועים ויש גזענות. אז מה, לא נצא מהבית? כי מפחיד?

בכל מקום מפחיד! ובכל מקום צריך לשמור על עצמינו טוב (בעיקר נשים, לצערינו) - זו בטח לא סיבה להשאר בארץ.. יש את המתחכמים שאומרים לי "לפחות לסוג המפחיד שקיים פה התרגלנו" - איזו תשובה הזויה ומבאסת! התרגלנו לפיגועים אז סבבה הכל טוב וזה כבר לא מפחיד? כל פעם שאני עולה על אוטובוס אני מפחדת, מה קרה לכם?!

רק אתמול הגיע אלי שליח הבייתה וביקש להשאר לישון אצלי כי הוא "אוהב את הוויב" ואחר כך גם ביקש שאתן לו קנאביס! בקיצור - העולם מפחיד. לא רק ברילוקיישן.

 

4. "הביטוח שם יקר בטירוף"

אז מה? שאר הדברים זולים יותר!

וגם - אני לא כ"כ נוטה ללכת לרופא.. מעדיפה דיקור סיני, וקנאביס.

כשבאמת צריך (כמו מיון למשל, טפו טפו טפו שום מלח בצל מים עגבניה), יהיה לי ביטוח שיכסה את הכל, אל דאגה!

אבל כהכללה - אני לא כזה מסתמכת על רופאים, אז מה אכפת לי כמה יעלה הביטוח?

ואגב, ברוב מקומות העבודה, מקבלים ביטוח דרכם, ככה שזה באמת לא כזה רלוונטי!

וגם אם כן..! זו לא סיבה לא לעבור! בארה"ב הביטוח, השכירויות והאוניברסיטה יקרים, בארץ קניית דירה, רכב, אוכל ובערך כל דבר אחר יקרים! עדיין, יצא לי להכיר לא מעט ישראלים שחיים הרבה יותר טוב מבארץ, על אף הביטוח היקר.

 

5. "לא יהיו לכם שם משפחה וחברים"

אז נכון, המשפחה והחברים שאנחנו משאירים בארץ, אכן יישארו בארץ.

אבל זה לא אומר שלא נכיר אנשים חדשים.. מכירים את החברים האלו שמרגישים ממש כמו משפחה? אולי יהיו לנו כאלו? מה, אנחנו כאלו אנשים מבאסים שאף אחד לא ירצה להיות חבר שלנו? מאמינה שלא. ומאמינה שגם שם, בארה"ב הגדולה וה"מפחידה" נוכל למצוא חברים וקהילה. ואגב, גם בעל ואשה = משפחה. אנחנו לא נוסעים לבד, יש לנו אחד את השניה (ואת פרנק הכלב המתוק שלנו).

 

6. "האוכל שם מגעיל"

איזו הכללה ישראלית מתנשאת זאת! "האוכל הישראלי הכי טוב", סליחה?! איזה אוכל ישראלי בדיוק? זה שגנבנו ממדינות ערב? ויודעים מה, נכון, יש פה אוכל טעים. אבל זה לא אומר שאין אוכל טעים גם במקומות אחרים!

אם הירקות והפירות בארה"ב פחות איכותיים, אדאג לקנות מחקלאים קטנים ומקומיים, או מסופר אורגני.

מסעדות טובות יש בכל מקום, להזכירכם בארה"ב יש גם המון מסעדות מישלן.. בקיצור, אל תדאגו לתזונה שלנו - אנחנו נמצא אוכל טעים לאכול בכל מקום :P ולמי שלא זוכר/יודע - אני בשלנית. אז הכל בסדר, אוכל להכין לנו סלט "ישראלי" וחומוס ופלאפל והכל יהיה סבבה אגוזים :P

 

7. "הבירוקרטיה שם סיוט"

בתור עוסקת פטורה, ובתור נכה, חולת קרוהן, ומטופלת בקנאביס רפואי, אני חייבת להגיד שאני מוכנה ומזומנה לכל סוג בירוקרטיה שיפילו עלי. מבטיחה לכם שאין יותר גרוע מהארץ!

יחס משפיל ומעליב, חוסר אנושיות וחוסר מענה, התייחסות אלי כפושעת (בגלל הקנאביס), שלילת זכויות, בלאגנים.. בקיצור. הבירוקרטיה כאן סיוט. לגבי הבירוקרטיה בארה"ב.. BRING IT ON מה שנקרא :P

 

8. "איך תעשו כסף? במה תעבדו?"

איזו מין שאלה זו?! נעבוד! למה איך אנחנו עושים בישראל כסף? רוקדים ריקודים אירוטיים?? אנחנו עובדים! בין אם בתור שכירים, או בתור יזמים עצמאיים, תמיד ידענו לייצר כסף. למה שבארה"ב זה יהיה שונה? נמצא עבודה. אם לא נמצא דרך הלינקדאין או דרך קשרים כבר מהארץ, פשוט נגיע לשם ונחפש עבודה. אם צריך, נעבוד בתור אורזים בסופר-מרקט, או בתור ברמנים.. הכל טוב. אנחנו נסתדר. אני מאמינה ביכולות שלי, וביכולות של נטע בעלי!

זו באמת שאלה שתמיד מעצבנת אותי מחדש - כי אני לא מבינה את המהות שלה. מה הבעיה למצוא עבודה? סבבה, לאו דווקא עבודה טובה, מושלמת ומדהימה אבל למצוא סתם עבודה, במכולת שכונתית או בעגלות או בוואטאבר - זה לא כזה קשה, אפילו שמדובר במדינה זרה!

 

9. "אתם תתגעגעו ותחזרו"

אוקי. אולי. ו..?

לא מבינה את הפואנטה באמירה הזו. אף אחד כמעט לא עושה רילוקיישן ואומר "אני בחיים לא חוזר!", לרוב פשוט נוסעים, מנסים שנה-שנתיים-חמש שנים, ורואים איך מרגישים עם זה. 

יש איזו מן תחושה שאומרים לנו במילים אחרות "אתם תיכשלו ותחזרו לארץ". כאילו מתייחסים אלינו כאנשים שלא עמדו ביעד שהציבו לעצמם. לא מבינה את זה. אנחנו עוברים לחו"ל כדי לנסות ולהכיר חוויות חדשות, אנשים חדשים, וויב שונה. אנחנו לא מתחייבים להשאר שם לנצח, ולא מתחייבים לחזור. רוצים לזרום עם החיים, למה זה כ"כ רע? :)

 

10. "אין לי ארץ אחרת"

זה הדבר שאולי הכי מעצבן אותי מכולם. אני מאמינה גדולה ב"כולנו אחד". לא משנה הדת, הגזע, המין.. כולנו אחד. לא ברור לי בכלל למה אנחנו מחולקים למדינות, ולמה כל המדינות רוצות רק לריב ולהלחם אחת בשניה. יש לי ארץ אחרת. למעשה, יש לי עולם אחר. עולם של שלום ואהבה. אני לא מרגישה שאני צריכה גבולות של מדינה כדי להגדיר מי אני. אני אורי, אני מעצבת ואמנית ומשוגעת ומצחיקה ואוהבת וכנה וסטלנית. אני לא חושבת שנכון להגדיר את עצמי בתור "ישראלית" כי זה לא מה שמאפיין אותי, זה פשוט המקום שגדלתי בו. ובטח שזה לא מה שאמור "לכלוא" אותי. אנחנו בשנת 2018! בעולם גלובלי! הכל במרחק נגיעת אצבע במסך הטאצ' שלנו.. אז למה לא לנצל את העובדה הזו ולחוות חוויות חדשות ומרגשות? להכיר עולמות חדשים.. זה מדהים! תחשבו על העולם לפני מאה שנים, רילוקיישן לא היה מושג שקיים בכלל! היום אנחנו בדור מדהים, יכולים להיות מחוברים אחד לשני גם אם גרים בשני צדדים הפוכים של העולם.. וזה מרגש אותי! ואני רוצה להיות חלק מזה! יודעים מה באמת אין לי? אין לי עולם אחר. ולכן אני מנסה עד כמה שאפשר לשמור על העולם שלי, לכבד אותו, לכבד את הסובבים אותי. להפגין אהבה. 

ואת זה אפשר לעשות גם כשגרים בישראל.. וגם כשגרים בחו"ל.

 

 

אז אלו היו המשפטים העיקריים שאני שומעת מחבריי ומכריי. 

אשמח לשמוע מכם - אילו תגובות והערות אתם מקבלים בתהליך הרילוקיישן? הזדהתם איתי?

 

יאללה,

פיס אנד לאב,

 

שלכם,

אורי

 

 

 

 

 

 

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

תגיות

Please reload

קטגוריות

Please reload

© 2018 by Ori Lea Kliper 

This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now