ההבדל הדק בין רגישות לפגיעות

August 24, 2017

יש ספר מדהים שהומלץ לי לפני מספר שנים על ידי הפסיכולוגית שלי. 

הספר נקרא "אדם רגיש מאוד".

היא אמרה לי לקרוא אותו כי היא האמינה (ובצדק) שאני כזו בעצמי.

לפני זמן מה, אילנה, חברתי הטובה ומהממת, כתבה פוסט בדיוק על זה.

הפוסט שלה, יחד עם הספר שקראתי בעצמי לפני מספר שנים, הזכירו לי את העבודה הפנימית

הבלתי פוסקת שלי בתחום הרגישות, או ליתר דיוק, בתחום ההבדל הדק בין רגישות לפגיעות.

 

 

 

אז קודם כל בואו נעשה שניה את האבחנה בין רגישות לבין פגיעות:

רגישות היא תכונה מדהימה בעיני, ורגישות יתר אפילו יותר.

רגישות על פי ד"ר ויקיפדיה:

"רגישות היא תכונת אופי וחישה אנושית המתארת את עוצמת התגובה הפיזיולוגית והרגשית 

של האדם בעקבות עוצמות שונות של גירוי פיזי או נפשי עמו הוא בא במגע. עוצמות תגובה

שונות אלו נובעות מאופנים שונים של עיבוד מידע חושי באיברי החישה ובמערכת העצבים."

ובמילים פשוטות - רגישות מתבטאת בדרך שבה אנחנו מגיבים לדברים פיזיים או נפשיים 

שאנחנו עוברים ביום-יום. 

ורגישות יתר - היא תגובה יותר "רצינית" לדברים הפיזיים או הנפשיים שאנחנו עוברים ביום-יום.

 

במקרה הטוב של רגישות יתר - התרגשות, חיוך, שמחה, דפיקות לב, בכי של אושר

 

 

ובמקרה הרע של רגישות יתר - חרדות, היסטריה, פחד, קפאון, כעס ועוד..

 

 

ופה נכנסת המילה "פגיעות" כפי שאני מגדירה אותה-

פגיעות, בעיני, היא הקו האדום של הרגישות. הרגע שבו רגישות הופכת לשלילית,

הרגע בו נכנסת החרדה, נכנס הפחד, הכעס, הכאב.

 

פגיעות אינה תכונה הנמנית אך ורק עם אילו אשר "סובלים" מרגישות יתר, אבל ברגישות יתר

פגיעות היא משהו הרבה יותר יום-יומי וצריך ללמוד טוב איך לשלוט בו.

 

לכולנו, או לפחות לרובינו, יצא להפגע ממילה שנאמרה לעברינו, או להעלב מפעולה מסוימת

שעשה אחד החברים שלנו.. בעיקר כשהיינו ילדים. ולהפגע זה בסדר, הבעיה היא כשזה בא 

לרעתינו. למשל, לי היו תקופות שממש הרחקתי מעצמי חברים פשוט כי הייתי כל כך שקועה 

בלהפגע, בלכעוס, בלמצוא למה כל העולם ואשתו לא בסדר כלפיי ולמה אני המסכנה והפגועה.

 

מיותר לציין שלהיות "אבי נעלבי" לא עוזר בכלום, להיפך, כפי שציינתי, הוא מרחיק את האהובים

שלנו מאיתנו. אנשים לא אוהבים לראות פרצוף ממורמר מולם, ולא אוהבים להרגיש אשמים.

 

אז מה אני, בתור "אדם רגיש מאוד" עשיתי על מנת להפגע פחות?

 

 

1. הבנת הבעיה היא 50% מהפתרון.

הרבה מאוד שנים לא הייתי מודעת בכלל להיותי "אדם רגיש מאוד", ידעתי שאני מאוד רגישה,

אבל לא הבנתי עד כמה, ולא הבנתי כמה פגיעה אני. בגלל שהייתי כל כך עסוקה בלהאשים

את כל העולם, לא הבנתי שהבעיה היא קודם כל בי.

ברגע שקראתי את הספר, לפני כמה שנים, התחלתי להבין ש99% מהבעיה היא אני.

ברגע שמבינים שמשהו לא בסדר, אפשר להתחיל לתקן.

 

2. האחוז הנותר - "האחרים".

אנחנו מוקפים המון אנשים, משפחה, חברים, אנשים מהלימודים או מהעבודה.

יש אנשים שיהיו סביבנו גם אם לא נרצה, כמו למשל מכרים לעבודה, ולא תמיד אנחנו

מסתדרים עם כולם. ואלו הם האחוז הנותר שמשפיע עלינו (כי כמו שאמרתי - 99% שייך לנו).

אז מה עושים? דבר ראשון, עם אלו שאנחנו כן יכולים לבחור האם להיות בקרבתם או לא,

צריך לראות האם אכן כל מי שבקרבתינו, אלו אנשים שעושים לנו טוב, שמשמחים אותנו?

אם לא - תמיד אפשר גם להתרחק ממי שעושה לנו רע!

לגבי אלו שאין לנו ברירה... הבחירה פה היא פנימית. אנחנו צריכים להבין שההשפעה של 

האנשים האלו עלינו חזקה רק כי אנחנו נותנים להם את הכוח הזה. 

אם נחליט מראש שמי שלא חשוב בחיינו, גם לא משפיע עלינו, לאט לאט זה יתפוס.

אני לא אומרת שתוך יום השינוי מגיע.. אבל ברגע שאנחנו אומרים לעצמנו שאנשים אלו בחיינו

רק כי ככה יצא, הדעה שלהם לא רלוונטית לגבינו וכך גם הביקורת, לאט לאט נשים לב שפשוט 

לא אכפת לנו מה יש להם לומר.

 

3. יחס גורר יחס

אנחנו מראה של האחר. אם אני מחייכת, גם הוא יחייך. אם אני ממורמרת - כך גם הוא.

אז גם עבור אלו שכבר הבנו שלא בא לנו עליהם בחיינו, אבל אין ברירה, חשוב שניתן יחס טוב.

מי יודע, אולי פתאום היחס שלהם כלפינו ישתנה, ואז לא נצטרך לעבוד כל כך קשה להתעלם

מהיחס הרע, כי הוא פשוט יהפוך לטוב?

הרבה "אויבים" שלי הפכו למכרים רק בזכות זה שהגישה שלי השתנה כלפיהם.

אנחנו לא צריכים להיות החברים הכי טובים שלהם וגם לא צריכים לאהוב או להעריך אותם ברמה

האישית, אבל היחס צריך להיות טוב, אם אנחנו רוצים יחס לפחות סביר בחזרה.

ועל הדרך, תופעת הלוואי של יחס טוב וחיוכים, גם אם מזויפים, היא שבסוף - החיוך נהיה אמיתי,

הלב מתרכך ולפעמים גם קורה ש"אויב" הופך לחבר!

אגב, סעיף זה גם נוגע לרשתות החברתיות.

פעם הייתי "מתחממת" מהר ומפתחת ריבים וירטואליים.

היום, כשמישהו מגיב לי בעוינות או בעקיצה, אני יושבת, חושבת רגע, מתייעצת עם בעלי,

ומגיבה לו בצורה "דיפלומטית", רגועה, שנונה וגם קצת מצחיקה.

בנוסף, אני תמיד מסיימת בחיוך או במשפטי "רק אהבה" למינהם, כדי להשרות אווירה רגועה.

אני שמה לב שכבר אין לי יותר "ריבי פייסבוק", וגם מי שלראשונה "יצא עלי" מהר מאוד נרגע,

והדיון הופך לפורה, מעניין, ולא אחת - יצא לי אחרי דיון כזה להוסיף את האדם שהתווכח

איתי לפייסבוק! אשכרה מאויב לחבר!

 

4. "פלסטיות המוח"

ההבנה העמוקה שאנחנו מסוגלים להשתנות.

נעשו מחקרים בנושא, והתגלה שלמוח יש "פלסטיות" כלומר הוא יכול להשתנות.

שני סרטונים שראיתי לאחרונה בנושא חידדו לי את ההבנה שאנחנו יכולים להשתנות.

דפוסי מחשבה, רגשות והתנהגויות מסוימות יכולות להשתנות באימון נכון.

הנה לדוגמא הסרטון הראשון אשר מדבר על "איך המוח שלנו עובד?"

והנה הסרטון השני המדבר על מדיטציה וההשפעה שלה על המוח שלנו

שני הסרטונים מתבססים על העובדה שציינתי, שהמוח שלנו יכול להשתנות,

ומסבירים כיצד ניתן לעשות זאת. בעבודה לאורך זמן, אנחנו יכולים לשנות

את דפוסי המחשבה וההתנהגות שלנו, ולהפוך מ"פגיעים" ל"רגישים".

 

אני יכולה לתת דוגמא על עצמי - 

אני בנאדם עצבני, ועובדת על עצמי לאורך שנים להיות יותר רגועה.

(כמובן שלקנאביס יש חלק משמעותי בזה!)

אחד הדברים שהתחלתי לעשות בחודשים האחרונים הוא לבקש מיד "סליחה" 

מנטע לאחר שצעקתי עליו. אפילו אם עוד לא נרגעתי, אפילו אם הכעס היה מוצדק,

קודם כל אני מבקשת סליחה על כך שצעקתי.

עם הזמן ראיתי, שה"סליחה" יוצאת לי כבר בצורה אוטומטית.

יחד עם זה שהמילה עצמה יוצאת יותר מהר, גם הרוגע מגיע אלי חזרה יותר מהר!

כלומר - עצם העובדה שעשיתי משהו לאורך זמן, אפילו שבהתחלה הוא הגיע ממקום 

פחות אמיתי כי באמת עדיין כעסתי, גרם לכך שגם הכעס בכבודו ובעצמו התחיל להעלם

יותר מהר! "נתיבי המוח" משנים כיוון, מבינים שבמקום דרך א' יש גם דרך ב' ולאט לאט 

מתרגלים ללכת בדרך ב' - הדרך שאני חיווטתי לעצמי, ממש כמו חשמלאית מוסמכת! :)

 

בקיצור, הדבר הכי חשוב שחשוב לי להעביר הלאה לקוראיי היקרים, 

זה שיש דרך מוצא!

אנחנו לא חייבים להשאר פגועים ו"מועלבים" כל חיינו, אפשר גם אחרת!

רגישות, ורגישות יתר, אלו תכונות מדהימות, ואם רק "נשחק נכון עם הקלפים" שלנו,

נהפוך מ"פגיעים" ל"רגישים", נחווה את העולם בעוצמות מדהימות מבלי להפגע ולחשוש!

 

אוהבת, מתרגשת, ומכילה אתכם,

יאללה,

פיס אנד לאב אנד לוטס אוף גוד פילינגז,

 

 

שלכם,

אורי

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

תגיות

Please reload

קטגוריות

Please reload

© 2018 by Ori Lea Kliper 

This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now