top of page

"נשרף לנו הבית, וזה הדבר הכי טוב שקרה לנו"

או: שמונה דברים שעשינו בעת משבר, שגרמו לנו לצאת ממנו מחוזקים



בואו נתחיל מהרע -

נשרף לנו הבית. מה שלא הרסה השריפה - הרסו השוטרים בחיפוש שעשו לנו בבית.

למה חיפוש? כי בזמן שהבית עולה בלהבות, ואני בהתקף חרדה, מכבי האש והמשטרה גילו כמה עציצי קנאביס חמודים ונחמדים שהסתתרו להם בתוך אוהל גידול. אז שריפה בבית, חקירה במשטרה, ועוד 50 אלף ש"ח לעו"ד. וחזרה לגור אצל ההורים, וים כסף הוצאות על ריהוט חדש, וקצינות מבחן, ובדיקות שתן, ומשפט, ואי הרשעה (תודה לאל), ו-200 שעות שירות (מה שנקרא של"צ - שירות לתועלת הציבור)



נשמע על הפנים נכון? לא אחת אמרו לי "וואי איזה ביש מזל יש לכם!" וגם אני שקעתי קצת (הרבה) ברחמים עצמיים באותה התקופה.

אבל עכשיו, FAST FORWARD שנתיים קדימה, הנה קצת מהטוב שקרה -

נטע ואני עובדים יחד, גרים בדירה שרכשנו, שעברה שיפוץ מהיסוד, עם ריהוט ועיצוב בדיוק כמו שאנחנו אוהבים, לפרנק הכלב הצטרף גם איציק פיציק החתול, ויש לנו 4 קופות חיסכון שונות.

אפשר להגיד ש"השתקמנו יפה", אבל בפועל - זו הייתה עבודה קשה מאוד. והעבודה הקשה הזו לא הייתה נעשית, אם לא היינו מקבלים בעיטה בתחת. ואם לא הייתה השריפה, שגרמה לערעור מוחלט ושמטה לנו את הקרקע מתחת לרגליים, לא היינו בחיים מקבלים את הבעיטה בתחת שכל כך היינו צריכים.


מה שאנשים לא יודעים, זה שלפני השריפה היינו תקועים. מה זה תקועים? עובדים, עושים, מחייכים, נהנים. אבל תקועים. נשאבנו לשגרה, אני ניהלתי עסק בחצי קלאץ' ונטע עבד במקום שכבר די הגיע למיצוי.

בבית הרגשנו כעסים, מתחים ועצבים - לאו דווקא אחד כלפי השניה, פשוט משהו הרגיש שם לא טוב.

ה"פאנג-שואי" לא היה מאוזן או שהאנרגיות לא היו טובות או לא יודעת מה, אבל משהו לא עבד.

היינו חוזרים הביתה ובמקום לשמוח שהגענו ועכשיו אפשר לנוח ולהרגע, היינו מתבאסים. ואת התקיעות הזו השריפה שינתה מקצה לקצה.



אז אחרי הקדמה קצת ארוכה, הנה שמונה דברים שעשינו, שגרמו לנו לצלוח את המשבר הזה ולצאת ממנו חזקים פי כמה:


1. לנסות להבין - מה לומדים מזה?

קרה לנו אסון, טראומה, משבר... גם אם מדובר בדבר הכי נוראי בעולם (ואני איבדתי אח, אז אני יודעת שהחיים יכולים להיות קשים) - תמיד אפשר ללמוד משהו. גם אם מה שאני לומדת זה "כואב לי הלב וזה לא כיף לי" זוהי למידה.

אז במקרה שלנו - למדנו שאין קיצורי דרך. גידול קנאביס, על אף ששימש אותי לסיבות בריאותיות, כל עוד הוא לא חוקי הוא לא הפתרון הטוב עבורי. הסטרס שחוויתי עוד הרבה לפני השריפה והפחד שיתפסו אותי, וגם לאחר מכן החקירה והמשפט וכל מה שבא אחריו, פשוט לא היו שווים את זה.

עוד משהו שלמדנו, זה להקשיב ללב שלנו. שנינו הרגשנו תקועים אבל לא ידענו לבטא את זה. שנינו הרגשנו שמשהו לא טוב עובר עלינו בדירה ההיא, והתעלמנו במקום לעבור משם.

וגם, למדנו כמה שאנחנו זוג חזק וכמה שאנחנו אוהבים אחד את השניה! חשוב, לא? :)


2. היכולת להבדיל בין עיקר לטפל

כשעוברים משבר, ממש קל להבחין בין עיקר לטפל. במקרה שלנו עם השריפה - כמובן שקודם כל, העיקר הוא שאנחנו בחיים. והטפל הוא החפצים שלנו, המשפט, וכל דבר אחר שחווינו בדרך.

אבל מעבר לברור מאליו, למדנו גם המון על עצמנו ועל מה באמת חשוב לנו בחיים.

למשל, למדנו שלא משנה לנו איפה נגור, כל עוד זה ביחד. אם עד השריפה היו לנו דרישות מאוד ספציפיות ממקום מגורים ומאופי הדירה שנגור בה, אחרי השריפה הבנו שכל זה לא משנה. הרבה יותר משנה לנו זו האווירה שנרגיש והקרבה למקום העבודה ולדברים שחשובים לנו.

עוד למדנו שגם אם הכיוון שלנו בחיים זה "לצאת לפנסיה" כמה שיותר מהר, זה בסדר גם לסטות מהדרך וזה בסדר גם למצוא עבודה יציבה ומרגיעה ולא כל הזמן לנסות בכל הכוח לצאת מהמירוץ.

היכולת הזו להבדיל בין העיקר לבין הטפל סייעה לנו לאורך כל הדרך מאז השריפה והיום הרבה יותר קל לנו גם ביום יום וגם באירועים מיוחדים (כמו למשל רכישת דירה) להבדיל בינהם ולהבין מה נכון לנו ומה חשוב לנו, ומה סתם מציק לנו ומשרה עלינו לחץ מדומה שאפשר לשחרר בשניה.


3. חלוקה למשימות ותתי משימות

ואם כבר מפרידים בין העיקר וטפל, אז חשוב לסדר לנו בראש (ועל דף נייר) את המשימות הנדרשות. בתור התחלה המשימות היו למצוא איפה לישון בלילה, אבל בהמשך הן היו למצוא דירה זמנית, לקנות ריהוט, למצוא עבודה, לחסוך כסף וכו'.

אחרי שעוברים משבר, קל מאוד להשאב לתוך דכאון וחוסר עשייה. אנחנו אחרי השריפה הלכנו לגור אצל ההורים שלי והרגשתי שאני נשאבת לתוך מערבולת של כלום שאם לא אצא ממנה מהר, זה ייגמר רע. אז עשיתי מאמצים לצאת הרבה מהבית ולעשות דברים ולא רק לשבת ולבהות במסך הטלוויזיה, חיפשתי דירה ועבודה במשרה מלאה עבורי ונטע גם כן חיפש להחליף עבודה.

פתחנו לעצמנו קבוצות ווטסאפ לפי נושאים והתחלנו לעבוד עם משימות. עשינו כל מיני נסיונות עד שהבנו מה הכי נוח לנו, אבל במהלך הדרך ניסינו - בולט ז'ורנל, משימות יומיות בווטסאפ, משימות שבועיות בשיחה שבועית וכו'. בכל שלב בחיינו משהו אחר עובד אבל שורה תחתונה - אם מגדירים מראש מה חשוב לנו לעשות, מה היעדים ומהם תתי המשימות, הדברים אשכרה זזים!



4. הצבת יעדים ומטרות

זרקתי על זה משפט בפסקה הקודמת, בתכלס - פשוט להציב לעצמנו יעדים. צריך להבין לאן לשאוף.

אז היעד יכול להיות "למצוא דירה לשכור" או "לקנות ריהוט" והוא יכול גם להיות "לחסוך 100K" או "לקנות דירה להשקעה". חשוב שהיעדים יהיו מדידים כי יעד של "להיות מאושר" יכול רק לעשות נזק, הרי לא מדובר במשהו מדיד, ולכן כל פעם שכמעט מגיעים אליו, היעד פתאום מתרחק מאיתנו כי אנחנו חושבים לעצמנו שאם רק היה לנו X היינו מאושרים ואם רק היינו עושים Y היינו מאושרים. אז יעדים מדידים ומטרות קונקרטיות הם פתרון מעולה שגורם לנו מצד אחד להיות בעשייה כלפי משהו מאוד ספציפי ומהצד השני לא מתסכל ומבאס בדרך, כי יודעים בדיוק לאן אנחנו הולכים.


5. ניהול תזרים

זה צעד סופר חשוב! בעיקר אחרי משבר כלכלי (ושריפה בבית = וואחד משבר כלכלי). יש הרבה דרכים והרבה שיטות והרבה מנטורים בתחום, אנחנו עשינו כמה צעדים שאני יכולה להמליץ עליהם. דבר ראשון הורדנו אפליקצית ניהול תזרים חינמית, לא זוכרת את שמה, אני גם לא ממליצה עליה במיוחד אבל מה שזה כן עשה זה גרם לנו להיות הרבה יותר מודעים להוצאות וההכנסות שלנו. לאחר מכן נרשמנו לקורס של עמותת פעמונים, קורס חינמי של 3 מפגשים שמסביר לעומק איך מנהלים תקציב ואיך שולטים בהוצאות בצורה טובה יותר. לאחר הקורס לקחנו ליווי אישי (חינמי גם כן) של יועץ מטעם העמותה, היועץ ליווה אותנו כמה חודשים שבהם דבר ראשון למדנו מה המצב האמיתי שלנו, כמה אנחנו באמת מוציאים כל חודש ולא רק הערכה, וגם למדנו איך לתכנן תקציב והכי חשוב - איך לעמוד בו. לבסוף גם הצטרפנו לשירות (בתשלום) של חברת riseup שהם בעצם מתחברים לכל החשבונות שלכם ויודעים לשלוף את כל הנתונים באופן אוטומטי מה שמאוד מקל על התהליך, היות ולא צריך לרשום שום דבר בצורה ידנית.

היום אנחנו כבר הרבה פחות נבהלים מבלת"מים, והיו לנו וואחד בלת"מים - עו"ד, קניית ריהוט, שיפוץ דירה שכורה, רכישת רכב חדש… אנחנו יודעים לנהל הכל בצורה טובה ויודעים איך לא להכנס לחובות (וכן, כשהיינו צריכים גם לקחנו הלוואה, שזה בסדר גמור כל עוד הכל מתוכנן כמו שצריך).


6. "אוהב מתנות יחיה"

בהמשך לצעד הקודם, היות ולנהל תקציב זה קשה, ולפעמים גם מבאס, חשוב לתגמל את עצמנו. למשל - להחליט על סכום כסף כל חודש שמיועד לכיף, לצ'יפנוקים, לוואטאבר. התגמולים אגב יכולים להיות גם חינמיים כמו למשל ללכת לטייל כל סופ"ש, פשוט צריך לדאוג לכייף גם בכל התהליך הזה, אחרי הכל אנחנו פה כדי להחלים ולצמוח ממשבר, וזה לא פשוט.


7. "כיתרון האור מן החושך"

אומרים שלא היינו יודעים מה זה אור, כל עוד לא חווינו חושך.

ודווקא ברגעים המפחידים האלו של השריפה - למדתי על עצמי המון.

אפילו תוך כדי. בתור בחורה חרדתית עם ים מחלות רקע - זה שתפסתי את עצמי בידיים,

כיביתי את הגז שדלק, הוצאתי מהחשמל דברים שיכולים להגביר את השריפה, קשרתי את הכלב,

ירדתי 5 קומות ברגל עם הכלב ועם מגבת על הראש תוך כדי שאני מתקשרת דייר דייר ומבקשת מכולם לצאת מהבניין…במקום לקפוא בדירה ולקבל התקף חרדה - פעלתי ולא סתם פעלתי, פעלתי טוב מאוד.

בקיצור - היה פה צורך בהבנה עמוקה של שנינו, נטע ואני, שגם אם כרגע חווינו משהו שעל פניו מרגיש על הפנים, יש בו גם יתרונות ורק צריך למצוא אותם וללמוד מהם. מדובר פה בעבודה שהיא נפשית לגמרי, אבל חשובה לא פחות מכל הצעדים הפרקטיים שציינתי קודם לכן.


8. ואחרון חביב - "הכל לטובה"

המשפט הכי קלישאתי, וזה שאתם בטח הכי לא רוצים לומר לעצמכם בטח כשאתם חווים משבר.

אבל וואלה - הוא נכון.

יודעים למה? כי כל דבר שקורה לנו בחיים מפתח אותנו ומחזק אותנו והופך אותנו למי שאנחנו.

וללא הדברים האלו - החיים היו משעממים, ולא היינו מתפתחים.

וגם, בינינו, החיים האלו זה משחק, ובדיוק כמו שאומרים שאם מחייכים מזוייף מספיק חזק,

בסוף החיוך הופך לאמיתי, גם אם נגיד לעצמנו שהכל לטובה, בסוף זה מה שנרגיש.

עברנו תקופה לא פשוטה, עם המון המון משברים קטנים שהיו כמו אפטר-שוק של רעידת אדמה, אבל צלחנו אותם. והרבה מזה היה בזכות האמונה השלמה שהכל לטובה, הכל בא לקדם ולחזק אותנו, ואנחנו נצליח לשרוד את הכל כמו גדולים!

זה לא משנה אם אתם דתיים או חילוניים, מאמינים ביישות עליונה או לא, תמיד הסתכלות על החיים בצורה אופטימית יותר תגרום לכם לחייך יותר, ואין אפילו אדם אחד בעולם שיגיד לכם שחיוך זה רע :)

אז כן, "הכל לטובה" והכל יהיה בסדר, אם רק תאמינו!



אז לסיכום,

נשרף לנו הבית, וזה הדבר הכי טוב שקרה לנו.

למדנו המון, הפרדנו בין עיקר לטפל, חילקנו לעצמנו משימות והצבנו לעצמנו יעדים.

ניהלנו תזרים ולא שכחנו לתגמל את עצמנו מידי פעם. דאגנו לא לשכוח לרגע כמה שהאור והטוב שאנחנו חווים ועוד נחווה, מגיע מתוך החושך שמלמד אותנו המון על עצמנו.

וכמובן - תמיד זכרנו ותמיד נזכור - שהכל לטובה!


Comments


bottom of page